בבסיס האניאגרם עומדת ההבנה שלא רק האישיות מנהלת אותנו. עוד לפני שאנו חושבים, מפרשים או מגיבים באופן מודע, פועלות בנו מערכות אינסטינקטיביות בסיסיות שמטרתן לשמור על החיים, על הביטחון ועל הקשר שלנו עם הסביבה.
האינסטינקטים מכוונים את הקשב שלנו למה שנתפס כחיוני: ביטחון פיזי, שייכות חברתית או חיבור עמוק ומשמעותי. הם פועלים במהירות ובאופן אוטומטי, ולעיתים הגוף מגיב עוד לפני שאנו מבינים מה התרחש.
כאשר אחד התחומים הללו נחווה כמאוים, האינסטינקט הדומיננטי שלנו נכנס לפעולה ומפעיל את דפוסי האישיות המוכרים. במובן זה, האינסטינקט הוא שמדליק את מערכת האזעקה, והטיפוס הוא הדרך שבה אנו מפרשים את האיום ומגיבים אליו.
האניאגרם מתאר שלושה אינסטינקטים מרכזיים. כל אדם נושא בתוכו את שלושתם, אך לרוב אחד מהם דומיננטי יותר ומכוון חלק משמעותי מן הקשב, הרגישות וההתנהגות.
אינסטינקט נוסף פועל באופן משני, ואילו השלישי עשוי להיות פחות מפותח, פחות מודע או פחות נגיש.
ההיררכיה בין האינסטינקטים משפיעה על סדרי העדיפויות שלנו ועל האופן שבו אנו מגיבים למצבי לחץ, שינוי, קרבה, חוסר ודאות או איום.
אינסטינקט השימור העצמי קשור להישרדות הפיזית, לביטחון ולוויסות הצרכים הבסיסיים של החיים.
הוא מכוון את הקשב לגוף, לבריאות, לבית, למשאבים, ליציבות, לגבולות וליכולת לשמור על עצמנו לאורך זמן.
אינסטינקט זה עשוי להתעורר כאשר קיימת תחושה של מחסור, עומס, עייפות, חוסר ודאות, פגיעה בגבולות או איום על היציבות.
בגוף הוא עשוי להתבטא בכיווץ בבטן, במתח בשרירים, בנשימה שטחית או כבדה, בדריכות, בעייפות פתאומית או בצורך להתכנס ולהגן.
כאשר אינסטינקט השימור העצמי דומיננטי, האדם יהיה רגיש במיוחד לשאלות כגון: האם אני בטוח? האם יש לי מספיק? האם הגוף שלי מוחזק? האם הסביבה שלי יציבה ומוגנת?
האינסטינקט החברתי קשור להישרדות בתוך מערכת אנושית.
הוא מכוון את הקשב לשייכות, למעמד, לתפקיד, לתרומה, להשפעה ולמיקום בתוך קבוצה, ארגון או קהילה.
אינסטינקט זה עשוי להתעורר כאשר תחושת השייכות או המקום במערכת נחווית כמאוימת – למשל בעקבות התעלמות, ביקורת, הדרה, חוסר הכרה או חוסר בהירות לגבי התפקיד.
בגוף הוא עשוי להתבטא בלחץ בחזה או בגרון, בהסמקה, בחום, במתח בגב העליון ובתחושת חשיפה או דריכות כלפי הסביבה.
כאשר האינסטינקט החברתי דומיננטי, האדם יהיה רגיש במיוחד לשאלות כגון: מה מקומי כאן? האם אני שייך? כיצד רואים אותי? מהי תרומתי? וכיצד אני משפיע על המערכת?
אינסטינקט אחד-על-אחד, המכונה לעיתים גם האינסטינקט המיני או אינסטינקט המשיכה, קשור לחיבור חי, עוצמתי ומשמעותי.
הוא מכוון את הקשב למשיכה, לכימיה, לעוררות, לעומק, לאינטימיות ולחוויות שיש בהן אנרגיה של מפגש ושינוי.
אינסטינקט זה עשוי להתעורר כאשר מתרחש שינוי בקשר משמעותי, כאשר מופיעים ריחוק, דחייה, תחרות על קרבה או תחושה של דעיכה וחוסר חיות.
בגוף הוא עשוי להתבטא בעוררות או בכיווץ בבטן, בחום, באי-שקט, בהאצת הדופק ובדחף חזק להתקרב, להתרחק או ליצור שינוי.
כאשר אינסטינקט זה דומיננטי, האדם יהיה רגיש במיוחד לשאלות כגון: האם יש כאן חיבור אמיתי? האם הקשר חי? האם קיימת משיכה? האם אני מרגיש נוכחות, עומק ועוצמה?
האינסטינקטים פועלים לפני הסיפור שהאישיות מספרת על המציאות.
כאשר מתעוררת תחושת איום, האינסטינקט הדומיננטי מפעיל את מערכת האזעקה הפנימית. בעקבות זאת נכנס לפעולה טיפוס האישיות, שמפרש את המצב ומגיב אליו באמצעות דפוסי המחשבה, הרגש וההתנהגות האופייניים לו.
לכן שני אנשים עשויים לחוות את אותו מצב, אך לפרש אותו ולהגיב אליו באופן שונה לחלוטין. האינסטינקט מכוון את הקשב לאזור שבו האיום נחווה, ואילו הטיפוס קובע כיצד האדם יתמודד איתו.
הבנת הרצף הזה מאפשרת לזהות מה באמת הפעיל אותנו, עוד לפני שהתגובה האוטומטית השתלטה.
מעבר לתשעת טיפוסי האישיות המרכזיים, כל טיפוס יכול להתבטא דרך אחד משלושת האינסטינקטים. השילוב ביניהם יוצר 27 תתי-טיפוסים, המבטאים דרכים שונות שבהן אותו טיפוס פועל בעולם.
תתי-הטיפוסים מסבירים מדוע אנשים המשתייכים לאותו טיפוס בסיסי עשויים להיראות שונים מאוד זה מזה. האינסטינקט הדומיננטי משנה את מוקד הקשב, את סדרי העדיפויות ואת האופן שבו הדפוס המרכזי של הטיפוס בא לידי ביטוי.
לכן, כדי להבין אדם לעומק, אין די בזיהוי הטיפוס בלבד. חשוב לזהות גם את האינסטינקט הדומיננטי שמפעיל אותו ואת הדרך שבה הוא משתלב במבנה האישיות.
עבודת האניאגרם מבקשת לסייע לנו להשתחרר בהדרגה מכבלי הטיפוס – מדפוסי חשיבה, רגש והתנהגות שחוזרים שוב ושוב ועלולים להוביל לכאב, לתקיעות ולתגובות שאינן מותאמות למציאות.
לשם כך נדרשת התייחסות גם לממד העמוק והמהיר יותר של החוויה: האינסטינקטים. הם פועלים עוד לפני שנוצרה מחשבה מודעת, ומפעילים בגוף אותות של איום, דחיפות וסכנה.
כאשר אנו לומדים לזהות את האינסטינקט שנדרך, להתבונן בתחושות הגוף ולווסת את מערכת האזעקה הפנימית, גם הטיפוס יכול להירגע. בתוך המרחב שנוצר מתאפשרת תגובה מודעת, חופשית וגמישה יותר.
העבודה אינה מבקשת לבטל את האינסטינקטים, אלא להכיר אותם, לאזן ביניהם ולהשתמש באנרגיה שלהם באופן מיטיב. כך הם יכולים להפוך ממנגנון שמפעיל אותנו באופן אוטומטי למשאב התומך בחיים, בקשר ובהתפתחות.
